''לעיקריות בחרתי נפוליאון, שהן פרוסות של בטטה וכרישה בגבינה כחולה- מנה מצוינת, מקורית וגם משביעה...''. נועה שחר לקחה את אחותה, סרבנית אוכל ידועה, לקפה-קונדיטוריה מתוקה שבתל אביב, והצליחה לגרום לה להיפתח
''אני נותנת ביס בקרואסון ממולא בגבינת קממבר עם דבש, וחושבת איך הבצק הפריך של הקרואסון עוטף את שניהם להרמוניה ממש מושלמת...''. קפה קונדיטוריה לה מולאן עזר לנועה שחר להשכיח מחברתה המוטרדת את תלאות היום-יום
''לאט לאט, כמו הוויסקי בגרונו של אדם, כך נימוחה לה גם העצבות ממני והלאה, ותחושה של רוגע בשילוב עם סוג של מבסוטיות החלה להשתלט עלי....''. נועה שחר הצליחה להשתחרר מהעצבות שתקפה אותה בבר דה רוק התל אביבי
לא מספיק שנועה שחר נוסעת לברזיל – היא גם יצאה להתפנק בארוחת פרידה בשאטו גליל, בר-מסעדה צמחוני, כשר, עם יינות משובחים ואוכל אלוהי. יש אנשים שחיים טוב
המבחר העשיר של העוגות הבחושות, העוגיות, המאפים המלוחים והמתוקים בפיס אוף קייק בלבל את נועה שחר. בסוף היא טעמה פחזנית קרה עם קרם אלוהי בטעם של פעם וקרואסון שקדים נימוח, והפכה למבקרת קבועה ביפו
האם המעבר לתפריט כשר פגם בחוויה המטרופוליטנית שמספקת רשת המסעדות ניו יורק ניו יורק, הכולללת אוכל טוב, מוזיקת רקע ועיצוב הולם? כתבתנו יצאה לבדוק את הסניף ההרצלייני, וחזרה עם בשורות: נהפוך הוא
מסעדת לה לזניה אולי נראית קטנה מבחוץ, אבל התפריט האיטלקי העשיר שלה כולל מגוון של מנות פתיחה, פסטות, ניוקי, רביולי ופטוצ'יני. וכן, כמעט שכחנו – לזניות, והרבה
לא תמיד צריך לקבוע הכל מראש, לתכנן ולהזמין מקומות, אני אומרת לו. מותר לפעמים גם להיות ספונטניים, סתם ללכת ברחוב ולהתיישב איפה שבא. אל תהיה כזה מרובע. הלכנו באבן גבירול וחלפנו על פני סושיה חדשה, מושי מושי שמה.
כל מי שמגיע ולו מעט לירושלים מכיר את המסעדה הותיקה, גונג, השוכנת באיזור שבו נפתחות ונסגרות מסעדות לעתיים תכופות. גם גונג התחדשה לאחרונה, בבעלים חדשים ובתפריט כשר הכולל סושי ותפריט המשלב מזרח ומערב באופן מוקפד.
יובל ביקש שנצא לאכול בשר איפשהו בעיר, ולא באחת מהרשתות הגדולות והמוכרות כי נמאס לו כבר מהן וזה תמיד אותו הדבר. עשיתי סקירה קצרה של ההיצע ובחרתי עבורו את ''טורוס'', מסעדת הבשרים שנפתחה במקום אל גאוצ'ו בלב רחוב בוגרשוב בתל אביב.
הגעתי לארוחה ב''גונג'' עם חברה טובה ופתחנו את הערב בשתי מנות סושי, האחת עם רצועת פילה בקר וירקות, שכללו בין היתר גם בטטה. השנייה, מנת סושי קלאסית עם סלמון ואבוקדו. אמנם כבר אכלתי לא מעט מנות סושי אבל זו היתה הפעם הראשונה בה נתקלתי בבטטה בתוך סושי, וההיתקלות יש לומר, נעמה לי מאד. בטטה, לעניות דעתי, מביאה עימה רק דברים טובים ולכן גם בסושי היא אורחת רצויה
בכניסה לסניף אל גאוצ'ו הרמת גני, אחרי ריצה קצרה מתחת למטרייה מהאוטו, ניערנו מהמעילים את הטיפות והבחנו בהשתאות שאנחנו לא לבד. בערב הכי סוער בשנה היו באל גאוצ'ו לפחות עוד חמישה שולחנות של אנשים שכמונו, גם הם לא הסכימו לתת לגשם לנצח להם את הסטייק.
אנחנו ביקשנו עוד פויקה- זהו תבשיל קדירה דרום אפריקאי המתבשל בסיר ברזל עבה עם ירקות שורש, ובואקירו הוא מוגש בטעם עדין של יין משכר.
"מתוקה" היא גן עדן לאוהבי המתוקים, ואני ושחר בהחלט כאלה. בכניסה מול הויטרינה המפתה נפערות העיניים ואנחנו בולעים רוק כמו שני ילדים. אחר כך מתעשתים, הלא אנחנו אנשים מבוגרים, ומתיישבים לאכול משהו.
אנחנו לוקחות את האוטו של אמא וקופצות לצהריים ב''קפה בחורש'' בכפר ביאליק, המצוי בצמוד לקרית ביאליק. סתם ככה באמצע היום לצאת לאכול עם אחותי הקטנה, איזה כיף. אנחנו מנשנשות לנו בהנאה את לחם הבית המוגש לנו עם מגוון ריבות וממרחים, וזוכרות שלפני שנה אהבנו במיוחד את ריבת הבצל ואת ממרח החצילים המעושנים.
הארוחה כולה הוגשה לנו ב''סרוויס'' כמו של פעם, בצלחות וספלים לבנים מחרסינה שעיטורי פרחים עדינים מקיפים אותם. אפשר היה להבין בקלות למה הלקוחות הקבועים מרגישים כאן בבית וממשיכים לפקוד את המסעדה שנים רבות כל כך
שני הבלינצ'סים היו ביתיים להפליא והשאירו המון טעם של עוד. לפני שקמנו הגישה לנו המלצרית שני ליקרים תוצרת הבית, האחד שוקולדי והשני בטעם וניל...
למון גראס באבן גבירול יושבת על פינה טובה. אם באים מהבימה - זה קרוב. אם מגיעים מהמשכן לאומנויות הבמה, מהקאמרי, ממוזיאון תל אביב או אפילו מבית המשפט - זה לא רחוק, וגם לעיתונאים המסתובבים באזור בית סוקולוב זה נמצא בדרך. הסניף כשר, האוכל מגיע מהר יחסית, חצי פאסט פוד, אבל עם היתרונות שבמסעדה ממוזגת ונעימה.
עם ערב לקחתי את אמא לגורדון 17, הבר השכונתי שלי. אני חושבת שזה הכי מגניב לצאת עם הורה, וכנראה שעוד אנשים חושבים כמוני כי בגורדון 17 אמא שלי לא הייתה היחידה שזכרה גם מלחמות קודמות
מאז שנפתח בקיץ האחרון דובר במקום לא מעט בשל ההשקעה הרצינית שנעשתה בו ובשל הידורו...
בן זוגי לסעודה אכל פילה דג על ניוקי בטטה והתפעל על הוירטואוזיות שבשילוב יוצא הדופן והביצוע המדויק שלו. הוא עזר לי גם לסיים את נתח האנטרקוט שלי, שהגיע בלווי מקלות צ'יפס ושעועית ירוקה. הבשר היה רך ושמן, כלבבי, ונדרשתי לסיוע רק כי המנה הייתה גדולה מאד ויחד עם התוספות היוותה ארוחה מלאה בפני עצמה.
בחרנו בשתי מנות עם בטטה, למרות שכל אחת מהן הייתה שונה לחלוטין מהאחרת. זה בדיוק הכיף בפסטה פלוס ..
הארוחה כולה הוגשה לנו ב''סרוויס'' כמו של פעם, בצלחות וספלים לבנים מחרסינה שעיטורי פרחים עדינים מקיפים אותם. אפשר היה להבין בקלות איך מרגישים כאן בבית
נכנסנו למסעדה בערב חורפי שהתאים בדיוק לסוג כזה של ארוחה, מהבילה ועם ניחוח מזרח אירופי רחוק. שותפי לארוחה שמבין דבר או שניים באוכל מזרח אירופי ולאו דווקא מבית אימא, התנדב לבאר את המנות שהוגשו בקעריות קטנות לצד לחם הבית. באחת היה סלט ירקות מתובל ומעניין ובאחרת שמאלץ, פשוט ככה, שמאלץ. השמאלץ, הסביר השותף, הוא שומן שמורחים על הלחם. אודה ולא אבוש, גיליתי כאן מעדן אמיתי
בקונדיטוריות ''לחמים'' הגיעו למסקנה שלמרות שהם יודעים לעשות יופי של לחם, הם רוצים לתת הרבה יותר מזה. כך נקלעתי עם חברה אותה לא ראיתי זמן רב למיני בית הקפה של ''לחמים'', בערב של השלמת אינפורמציה.